אחרי ההצגה – שירי שטויות!
ההצגה נכללת בהיצע הנוסף של סל תרבות

בודדי יוצר רובוט, בקבק,  שהופך להיות חברו היחיד, חבר נפש. השניים ממציאים משחקים משעשעים, שרים, רוקדים, צוחקים ובוכים. תוך כדי השתוללות הדדית בקבק נופל ומתקלקל.  אימו של בודדי, בעצמה בודדה ומותשת ומתקשה לעמוד בעול המוטל על כתפיה, ולכן חסרת סבלנות, עושה סדר וניקיון ומשליכה את בקבק המקולקל אל ערימה לאיסוף גרוטאות בחוץ. היא לא באמת מבינה את חשיבות הרובוט והמשחק אתו לילד, לנפשו ולהתפתחותו. עבור בודדי האובדן כבד מנשוא. הוא מחפש את בקבק ולא מוצא אותו. ואז הוא יוצא למסע קסום, רצוף תלאות וקשיים, דרך ימים, הרי קרח, מדבריות ויערות,  ומגיע אל מקום סודי  אגדי, על ההר הכי גבוה.  הוא מבקש משוכניו, הגמדים, הפיות, התוכים, הקופים, הפרפרים והאחרים  לסייע לו למצוא את בקבק. הם לא יודעים איך לעזור לו אבל בסופו של דבר הם באים אליו ומסייעים לו לחפש את בקבק.  בערב הם מתאספים בחדרו כדי לארוח לו לחברה, לנחם אותו ולהפיג את בדידותו. בסיום ההצגה בודדי ואורחיו נרדמים בחדרו וחולמים שפעם, יום אחד, הם ימצאו את בקבק. הם ישנים לקול שיר ערש חרישי המביע נחמה ותקווה. 

ההצגה כוללת סיפור, שירים, תנועה ואפקטים צליליים. רבים מאמצעי העיצוב והתפאורה, האביזרים והתלבושות עשויים מחומרים ממוחזרים. פירמידה מקופסאות קרטון צבועות בשלל צבעים משמשת הן  כקלעים שההצגה מתרחשת במישור הקדמי להם וגם מאחוריהם והן  כייצוג ההר הקסום. מבנה מבד ובו חלון משמש כייצוג חדרו של בודדי. בסוף המסע הדמויות האגדיות, העשויות מפי וי סי שקוף צבעוני, מוקרנות על הקיר או על מסך ונראות חלומיות. בהמשך, כשהן באות אל בודדי הן הופכות להיות בובות פרווה קונקרטיות.  

 סיפור, עיבוד לבמה, עיצוב, אביזרי תפאורה, תלבושות ובימוי – שלמה אריאל.
בודדי – גלי זיו
בקבק  וקולות הדמויות - ליטל הרפז
מספר, האימא  - שלמה אריאל